אני יודעת להנהיג את עצמי, יודעת מי אני, מה מיוחד בי, מה המטרות שלי, איך לנהל הכי נכון את עצמי כדי להיות במיטבי. ככה נולדתי. אבל איפשהו בדרך איבדתי את הידיעה הזאת. ויתרתי, התיישרתי למה שצריך, למה שמקובל. 

ופתאום יש פחות אנרגיה ותשוקה, ופתאום יש לחץ ומתח שלא ברורים לי, ופתאום אני לא רוצה להתקדם בארגון או לקחת על עצמי פרויקט מורכב ולא מבינים למה.

זה לא סיפור של נשים זה סיפור של האנושות כולה. אז למה דווקא לנשים?  

כי האדוות של הנתינה שלי לנשים בארגון יהיו כפולות. כי לאישה יש כוח, חוכמה והיכולת להזיז הרים וגבעות. איך אני יודעת? אני מסתכלת על אישה שיולדת.

אישה שמונעת מתוך המנהיגה שבה בתוך ארגון, תצמיח לו ענפים והישגים שאין כמותם. היא תוביל ברגישות ובנחישות, בחוסן ותוך הקשבה עמוקה לאחר. מתוך אהבה וקרבה ותחתור למצוינות ולאושר ארגוני. 

ארגונים כיום מבינים את הצורך בגיוון מגדרי בשביל טובת הרווח, השאלה היא מהי הדרך הנכונה שתוביל אותם לשם?

הסדנא “לעורר את המנהיגה שבי” נולדה מתוך התבוננות ארוכת שנים בארגונים שניסו לקדם “טאלנטיות” לתפקידי ניהול בכירים או לתפקידי רוחב משמעותיים ונתקלו בחוסר רצון מצדן או באיזשהו קושי. בעבר, כדי להתמודד עם זה, יצרו כל מיני קורסים וסדנאות שמלמדים נשים את ה”ביזנס”, את העולם הגברי – פלא שנשים רבות לא רוצות בכך?

נשים לא צריכות שילמדו אותן איך ליצור איזון בית-עבודה, לא צריכות שיסבירו להם את חוקי המשחק ובטח שלא איך להנהיג.

אישה נולדה מנהיגה שיודעת בדרך הטבע לחולל פלאים, להגשים חלומות ולייצר שגשוג ומצוינות ארגונית.