אתמול ליוויתי קבוצה של מנהלים צעירים מתפתחים במסע בטבע, התפתחות אישית ועוד בטבע- אין טוב מזה.
אני אוהבת לשחק עם עצמי ולחפש בהקשבה עמוקה את נושא המפגש, לא הנושא שכתוב בלו”ז המפגש אלא הנושא האמתי, הדבר הזה שמעסיק את כולם.
אז הנושא שאני שמעתי הוא פחד, פחד ושוב פחד!
פחד בעיקר ממה יחשבו עלי?? האם אני עושה פדיחות??? האם אני מתחזה?
ונושא המפגש הרשמי היה growth mindset וחשבתי לעצמי מה הקשר בין הנושא הרשמי ללא רשמי?
growth mindset מודל חזק שעובדים איתו היום כמעט בכל ארגון. מודל שעוזר לעובדים להסתכל על אתגרים כהזדמנות ולקחת אותם בהתלהבות.
מכירים את השיר “כולם מדברים על שלום אף אחד לא מדבר על צדק” (מוקי)?
אז על אותו לחן בדיוק חשבתי לעצמי: כולם מדברים על growth mindset, על גמישות מחשבתית, על יצירתיות וכמעט ולא על פחד ותסמונת המתחזה!
אבל פה קבור הכלב (שיר אחר ) !!!!
בפחד לטעות, בפחד מביקורת, במקור הפחדים שלנו, שמניעים אותנו, שמכניסים אותנו לדמויות אסופות כאלה, דמויות שלא טועות, מחויכות, שגורמים לנו לחשוב 10 פעמים לפני שנציע רעיון חדשני, לפני שנכנס למנהל ונגיד לו שיש דרך אחרת, לחשוב 100 פעמים לפני שניקח על עצמנו אתגר שעלול להוציא אותנו קטנים, טועים, מבולבלים.
במקום שבו הפחד והתסמונת שולטים אין מקום לחדשנות ולקיחת אתגרים בשמחה והתלהבות.
ובזכות הנחיה עמוקה ואמיצה אפשר היה לגעת בלב, ולייצר תנועה חדשה.
ראיתי גם על הפחד שלי אתמול, הפחד לצאת למסע שאני לא יודעת כמה קילומטר הולכים? מתי תהיה הפסקת אוכל? ואיך תזרום הקבוצה?
הפחד לא נעלם, אבל בזכות מודעות ועבודה אני יכולה לראות אותו ולא להזדהות איתו, לשמוע אותו אבל לא לתת לו להוביל אותי את הבחירות שלי, ולצאת למרות שהוא טוען שזאת ממש בעיה שאני לא מכירה את המסלול כן? לצאת עם קבוצה למסע.
