בכל סדנא שאני מעבירה אני מתחילה בשאלה אחת פשוטה:
אם הייתה לכם שעה אחת פנויה לעשות כל דבר שתרצו, בלי שום מגבלה, מה הייתם עושים?
מה הייתם לומדים? איזה תחביב הייתם מפתחים? מה שתרצו- משאבי הזמן והכסף- עלי.
אם הייתי אומרת לכם שיש מכנה משותף אחד לכל התשובות הייתם מאמינים?
כולם, כמעט ללא יוצא מין הכלל עונים מילים שלהם : היינו מחזקים חולשות.
הייתם מאמינים? אני מסתובבת לי בעולם ובנדיבות נותנת שעה פנויה וכסף ללא הגבלה, ואנשים בוחרים לחזק חולשות.
מה זה חיזוק חולשות?
כל אחד מאיתנו נולד עם חוזקות, יש לחוזקות המון הגדרות, אבל בואו נקרא להם לרגע מתנות, הדרך שלנו להצליח, סט התכונות שטבעיות מוחלטת מייצרות לנו הצלחות, הגשמות, תכונות שמסייעות לנו ללכת אחרי התשוקות שלנו בהנאה וכשאנחנו פועלים מתוך החוזקות אנחנו בפלואו נהדר ושלא נאמר- מאושרים.
ובכל זאת, שאני נותנת שעה פנויה אף אחד לא רוצה לפתח את החוזקות שלו, או לפתח איזו תשוקה שתמיד חלם, אלא ללכת למקומות שאנחנו חלשים, או לעשות משהו כי “צריך” כמו- ללמוד אנגלית, לעבוד עוד שעה, לעשות ספורט שאני שונא ועוד.
כשאני מראה למשתתפים שזה בעצם דרך להוריד אנרגיית חיים ולצמצם הצלחות שנוצרות דווקא שנלך עם החוזקות שלנו הם תמיד שואלים בפליאה:
אז מה? לא נעבוד במקומות שאנחנו חלשים?
נעבוד אני עונה, בתנאי שזה משרת חזון, למשל אם למישהו יש חלום מקורי שלו (ולא של האגו שלו, של אבא שלו ועוד) לעשות עסקים בעולם, והאנגלית שלו חלשה אז יאללה, נא לחזק חולשה, כמה לחזק? עד למינימום הנדרש כדי להגשים את החלום.
אם משתתפי הסדנא הם הורים, השיחה עוברת די מהר לילדים:
על כמה אנחנו משקפים לילדים שלנו את החוזקות שלהם? כמה אנחנו מפתחים דווקא את החוזקות? כמה אנחנו משקיעים בשיעורים פרטיים לחזק חולשות? ברור שהתשובה קשורה במינונים כן?, ומאוד פרסונאלית לכל ילד כן? אבל למשתתפים רבים פתאום יורד האסימון.
ואז מגיעה עוד שאלה קבועה- אז למה כל כך קשה לנו לשחרר מעט את הילדים שלנו מלחזק חולשות?
התשובה שלי קשורה במילה- פחד
כי אנחנו פוחדים, אנחנו פוחדים ממשהו, בדרך כלל משהו שקשור בילדות שלנו. למשל אני פוחדת שהילדה שלי תרגיש “דפוקה” כמו שאני הרגשתי עם האנגלית אז מהתחלה אתן לה שיעורי אנגלית פרטיים פעמיים בשבוע, למרות שבתוך החוזקות שלה מסתתרת הדרך הייחודית שלה להגיע להגשמה שלא בטוח שצריך בה אנגלית כן? לילדה שלי יש חוזקה מובהקת ליצירתיות שלא תקבל חוגים או פיתוח.
ואז אני מציעה לבדוק עם מקור ההחלטות שלנו גם בעבודה וגם מול הילדים הוא מקור של פחד או אהבה?
ומה הארגון מרוויח?
עובד שמכיר בחוזקות שלו, שמשתמש בהם כדי להתפתח בארגון, עושה תוצאות עסקיות יוצאות דופן ועל הדרך הוא גם מאושר? אחלה דיל לא?
