היא הגיעה למפגש בתחילת הדרך המשותפת שלנו יחד, ואמרה ” אני לא מבינה את זה, יש לי לחץ לא מוסבר, הגוף שלי מכווץ, אני עייפה נורא אבל הכל אצלי “בסדר” בחיים, זה לחץ לא מוסבר שלפעמיים מגיע לחרדה, איזה מוזרה אני אה?
יכולה לתאר לי את המחשבות שמגיעות לפני אני שואלת? לא זוכרת.
אוקי אני מניחה לזה ושואלת בקלילות תגידי למי את דומה לאמא או אבא? שאלה ששאלתי ממש מסקרנות בלי מטרה.
לאבא היא עונה שנינו “פליזריים”.
מה זה להיות פליזריים אני שואלת?
זה כאילו שאנחנו משתדלים שכולם יהיו מרוצים, זורמים כאלה לא מעוררים בעיות את יודעת
כן אני יודעת עניתי ובלבי חשבתי, בטח יודעת, סיפור חיי –להיות פליזרית.
אוקי אז מצאנו “שלט” אחד אני מכריזה בשמחה, יש קשר גדול בין השלט “אני פליזרית” ששמת על ראשך בילדות לבין הלחץ והחרדה.
דמייני שבאיזשהו רגע בילדות שלך ישבת וכתבת לעצמך “שלטים” שהפכו להיות המצפן שלך.
כל פעם שמשהו מאיים, לתחושתך על המשמעות “השלט” שכתבת הגוף חושב שבעצם הגיע אריה.
וזוגיות חדשה בהחלט מאיימת על השלט הזה, את לא יכולה להיות שם פליזרית מוחלטת, יש לך צרכים, רצונות, דעות, רעיונות, תשוקות שרוצות לבוא לידי ביטוי.
וגם אם תבטלי את עצמך לגמרי, אין לך שליטה אם הצד השני יהיה מרוצה נכון?
אז יש סיבה אריה רודף אחרי שלט הקיום שלך, איך לא תחייה בחרדה? אין דבר כזה חרדה סתם!
נזכרתי בשיחה הזאת עם מתאמנת שלי שצפיתי אתמול סוף סוף בפרק בחתונמי, רונן המתוק הזה שהוא “פליזר” קיבל שיעור חזק- לא משנה כמה הוא מנסה לרצות יש מולו מישהי שלא מרוצה, והגוף שלו לא יכול יותר לשתוק, ואריה רודף אחרי השלט הזה כי בא לו כבר לצעוק את מה שהוא מרגיש, ואז יוצא משהו לא ברור כזה וחושבים שיש לו בעיית ביטוי אבל בעצם אין לו שום בעיה בביטוי, הוא כזה חכם ורגיש, זה האריה שרוצה לשמור על השלט של הפליזריות שמפריע לו להתבטא, וכשקיים איום על השלט, קיים איום על האהבה שלי לעצמי ושל סובבי, ואז מגיע אריה, וכשרודף אחרי אריה יש “חרדה בלי סיבה”.
הלב שלי עם רונן ועם המתאמנת ועם כל הפליזריות בעולם כי אני יודעת מה זה להיות כזאת, אנחנו מסתובבות בניכן, נראות כמו כולם אבל החוויה הפנימית של לרדוף אחרי שכולם יהיו מרוצים יצרה אצלי חיים עמוסים, מתישים, מלאי תחושת אשם ופחד- אפשר אחרת!
באמת שאפשר להיפרד ממנה מהפליזרית הזאת שחשבה שאם תפסיק להיות כזאת העולם יקרוס, ויותר מזה- אני יכולה לאהוב את עצמי בלעדיה.
ובדרך להיות מאוזנת אני עוברת דרך האגואיסטית, לרגע בוחרת רק בעצמי, ובודקת מה קורה כשהשישי הוא גם בשבילי, ומותר לי לבחור מה עושים בו מתוך הרצון האמיתי שלי בלי להתחשב, בלי לחשוב, ככה פשוט, בכנרת.
כל מי שרוצה להיפרד מחיי החרדה שתשאל את עצמה, איזה שלט שמתי פה שמאוים עכשיו מאריה? אני פליזרית? אני חייבת לשלוט בכל אחרת יבוא רגש מפחיד שלא אוכל להתמודד איתו? שלט אחר?
