אני מגיעה לפגישה עם מנהלת משאבי אנוש, היא מתארת את המצב: לא עמדנו ביעדים שלנו השנה, אנחנו הולכים לתהליך של התייעלות ובמקביל אנחנו רוצים לבנות תהליך של מצוינות.
מה זה מצוינות? אני שואלת, העלאת סטנדרטיים היא מסבירה לי, אני רוצה תהליך שיהפוך את התוצרים שלנו למציינים, לרמה גבוהה, המקצועיות הכי דגל החברה.
ואז היא מבקשת שנבנה תהליך שילמד את העובדים להיות מצויינים – “העובדים מכירים היבט את המקצוע, חשבנו לתת להם כלים למקצוענות כמו בניית מצגות, העברת מסר ועוד”
היום ב2023 תודות לקורונה ולעוד כמה דברים, ברור לכולנו שיש פה עניין במוטיבציות העובדים, ועדיין אנחנו מעדיפים לדבר על כלים למצגת.
עדיין קשה להגיש למנכ”ל הצעה לשינוי ביכולת של הארגון לגרום לעובדים להרגיש בבית.
בית טוב כזה, שמאפשר להם להיות אותנטיים, לפתח את החוזקות שלהם, ללכת אחרי התשוקות שלהם.
בית שמרגישים בו שייכים, מחוברים. בית כזה שיש רצון להתאמץ ולהשקיע בשבילו, להיות נדיבים בו, לתת מכל הלב את עצמם לטובתו כי ככה הם מרגישים במיטבם, כי רואים אותם. רואים כל אחד בדרך שמתאימה לו.
חשוב ללמד הכל כן? וכמה שיותר. השאלה היא מה הדבר שאם נעשה אותו נרוויח את הכי הרבה אימפקט?
התשובה לשאלה הזאת היא מאוד אינדיבידואלית ודורשת לייצר שיח פתוח, כנה ומנוהל שמאפשר לעשות מיפוי של מצב המוטיבציה והגורמים שמפריעים לעובדים לפרוח
אבל אני יכולה להגיד באיזה הכללה שזאת שיחה על הקשבה עמוקה, על אהבה, על קרבה, על ביטוי הייעוד שלי, על תשוקות, על חוזקות אלו הדברים העיקריים שגורמים לעובדים להיות מקצוענים.
כי מה זה עובדים מקצוענים? קודם כל אנשים מאושרים עם אנרגיית חיים.
אז אולי רגע לפני ראש השנה, ברמות כוסית החגיגיות, אולי נשאל את העובדים מה הם מאחלים לעצמם לשנה החדשה? איזה חוזקה ירצו להביא לידי ביטוי השנה?
לאן הלב שלהם רוצה להגיע השנה? נשקף להם חוזקה נוספת ששמנו לב אליה, נציע להם ללכת אחר תשוקה ששמנו לב אליה, נכניס אהבה, זו לא מילה גסה, אהבה היא אנרגיית חיים.
שנה טובה מלאה בהצלחה ושגשוג בזכות עובדים שחיים את מי שנועדו להיות.
הדר אלמוג.
